חדל"פ 1582-02-23

תקציר

התיק נסוב סביב מחלוקת בנוגע למעמדו של נושה, אשר נתן הלוואה ליחיד עם התחייבות לרשום משכנתא דרגה שנייה על הזכויות בדירתו, כבטוחה להלוואה. היחיד רשם בעבר משכנתא דרגה ראשונה על זכויות הדירה כבטוחה להלוואה מהבנק. הנושה רשם משכון והערת אזהרה בדבר זכויות הפרט בדירה, אך לא רשם משכנתא, ולא קיבל את הסכמת הבנק לרישום משכנתא שנייה, כפי שנקבע בהסכם המשכנתא של הבנק. מצבו הכלכלי של היחיד הידרדר, מה שהוביל את הבנק לממש את זכויותיו במסגרת המשכנתא ולמכור את הדירה. התמורה מהמכירה, לאחר כיסוי חובו של היחיד לבנק, הועברה לקופת השכחה של היחיד, שכן בינתיים הוא נמצא חדל פירעון. הנושה הגיש תביעת חוב לנאמן שמונה ליחיד, בטענה שהוא "נושה מובטח" של היחיד. הנאמן הכיר בנושה כנושה רגיל אך דחה את טענתו למעמד של "נושה מובטח". הערעור על החלטת הנאמן נסוב סביב שאלת מעמדו של הנושה: האם הוא נושה רגיל או נושה מובטח של אותו יחיד. בית המשפט פסק לטובת הנושה, וקבע כי הוא אכן נושה מובטח של היחיד. בית המשפט קבע כי הזכות הנטענת על ידי הנושה – התחייבות לרישום משכנתא – אינה "זכות הון עצמי", אלא זכות תקפה ורשומה. רישום הערת אזהרה ומשכון הבטיח כי נושים אחרים של היחיד היו מודעים או היו צריכים להיות מודעים להתחייבות זו, ולתת לה תוקף כלפיהם. כמו כן, דחה בית המשפט את טענת הנאמן כי מחיקת הערת האזהרה עם מימוש המשכנתא על ידי הבנק מבטלת את זכויותיו של הנושה. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שיש לבחון את משמעותה של הערת האזהרה בעת רישומה, כאשר נקבעו זכויותיו של הנושה כלפי צדדים שלישיים. בנוסף, קבע בית המשפט כי ההתחייבות שניתנה לנושה, על אף היותה הפרה של התחייבותו של היחיד כלפי הבנק, תקפה כנגד הנושים האחרים, שכן היא אינה פוגעת בהם. לא ניתן לקיים את עמדת הנאמן כי התחייבות זו בטלה, שכן היא נעדרת בסיס משפטי. משכך, קיבל בית המשפט את הערעור, תוך שהוא דוחה את החלטת הנאמן ומכיר בנושה כנושה מובטח של היחיד. לאור מורכבות הסוגיה, בית המשפט לא פסק הוצאות לאף אחד מהצדדים.