ת"א 14461-05-17

תקציר

בפסק הדין התייחס בית המשפט למספר סוגיות מורכבות הנוגעות לעיכובים במסירת דירות ולאחריות לעיכובים אלה. השאלה העיקרית הייתה האם הייתה הצדקה לדחות את מועד האספקה החוזי של הנתבעת בשל נסיבות שאינן בשליטתה, ובפרט אי הסרת מנוף והטלת דרישות כיבוי אש מחמירות יותר. בית המשפט בחן את טענות הנתבעת ומצא כי העיכוב מיוחס לכשל קבלן השלד, ולא לנסיבות חיצוניות בלתי נשלטות, המטילות על הנתבעת אחריות לסיכון זה. כמו כן, בית המשפט מתח ביקורת על התנהלות הנתבעים בפינוי העגורנים, וטען כי הם לא נקטו בכל האמצעים הסבירים כדי להקל על המצב. טענת הנתבע נחלשה עוד יותר משום שהחוזים עם הרוכשים נחתמו מבלי לגלות את הנושאים הקיימים, דבר שהפר את חובת תום הלב. בית המשפט בחן גם טענות הנוגעות לדרישות החדשות של רשות הכבאות, והגיע למסקנה כי אלה אינן חריגות דיין כדי לפטור את הנאשם מאחריות. בעניינה של סימה, בית המשפט מצא כי לא קיים הסכם שינוי מחייב שיכול להצדיק דחיית מסירה, תוך דחיית טענות הנתבעת. בינתיים, בעניינו של צבי, בעוד שתיקונים להסכם עיכבו את המסירה, בית המשפט מצא אותם תקפים, שכן צבי לא הוכיח יחס בלתי סביר של שינויים למשך הדחייה. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את תביעות הקיזוז של הנתבעים כנגד התובעים בגין הפרות לכאורה, וקבע כי לא היו הפרות חוזיות מצד התובעים במהלך עיכוב בתשלומים, בעיקר משום שלא ניתנה הודעת מסירה רשמית על ידי הנתבעת. כתוצאה מכך, פסק בית המשפט פיצוי סטטוטורי לתובעים בגין איחור במסירה לפי סעיף 5א לחוק המכר (דירות), ודחה תביעות נוספות בגין עוגמת נפש ואי נוחות, שכן הפיצוי הסטטוטורי כיסה במידה מספקת את הנזקים הנלווים. לפיכך, היו זכאים התובעים לפיצויים משמעותיים, בצירוף ריבית והוצאות משפט, עקב אי עמידתה של הנתבעת בהתחייבויות החוזיות.