ע"א 2570/07

תקציר

במקרה זה ערער המשיב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין החבות, אך ערכאת הערעור לא מצאה טענות חדשות המצדיקות התערבות. בית המשפט המחוזי עסק במורכבותו של תיק רשלנות רפואית הכולל רישומים חסרים ועדויות מומחים. ערכאת הערעור הסכימה עם הערכתו המדוקדקת של בית המשפט המחוזי, ואישרה את דחיית ערעורו של המשיב בעניין החבות. שני הצדדים חלקו על סכום הפיצוי; יש לציין כי המערערים תבעו פיצויים עונשיים בגין היעדר רשומות רפואיות. עם זאת, בתי המשפט בישראל פוסקים בדרך כלל פיצויים כאלה במקרים נדירים וקיצוניים של כוונת זדון. פסק הדין התייחס לתקדימים המצביעים על חוסר רצון לפסוק פיצויים עונשיים בתביעות רשלנות, כגון רשלנות רפואית, ללא ראיות לפגיעה מכוונת. דחיית הפיצויים העונשיים על ידי בית המשפט המחוזי, בנימוק של היעדר התנהגות בלתי הולמת מכוונת, אושרה. בנוסף, נדון פיצוי בגין נזק לא ממוני, נוכח נכויותיו הקשות של המערערת, לרבות שיתוק מוחין ופיגור שכלי. בית המשפט פסק כי המשיב אחראי רק לסבל הנוסף שנגרם כתוצאה מרשלנות, ולא לתנאים קיימים. יתר על כן, נקבע כי סבלו של המערער אינו שונה מהותית מזה של אדם בריא, ונקבע פיצוי בסך 200,000 ₪ בתוספת ריבית. ערכאת הערעור מצאה לנכון סכום זה ואישרה את פסק דינו של בית המשפט הנמוך יותר מבלי לפסוק הוצאות, תוך הכרה בעבודתו המאומצת של בית המשפט המחוזי. התוצאה הייתה דחיית כל הערעורים.