ע"א 3865/19

תקציר

במקרה משפטי זה, בית המשפט לערעורים בחן האם הסכם מכר מקרקעין היה נתון לטעות הדדית, ובכך הצדיק את ביטולו, והתייחס להשלכות של ביטול זה. בית המשפט אישר את החלטת בית משפט קמא לבטל את ההסכם, תוך שהוא מכיר בכך ששני הצדדים סברו בטעות כי המוכר מחזיק בזכויות ממשיות בנכס. המוכר, בעל זכות שכירות בלבד, לא היה מודע לכך שעליו לשלם 91% מערך הנכס כדי לקבל זכויות אלה. בית המשפט מצא כי אי הבנה זו היוותה טעות יסודית ולא רק טעות בכדאיות העסקה. המשיבה פעלה בשקידה ראויה ובתום לב, ניסתה לקיים את החוזה על ידי נקיטת הליכים משפטיים להפחתת התשלום הנדרש, אך לא הייתה מסוגלת כלכלית לעמוד בדרישה ללא הפסד כלכלי כבד. ערכאת הערעור קבעה כי אכיפת החוזה תגרום נזק מופרז למוכר, בהתחשב במצבו הכלכלי ובנסיבותיו האישיות. לפיכך, ביטול החוזה נחשב הוגן יותר, כאשר בית המשפט התייחס גם לפיצויים והפיצויים הנלווים. הפיצוי ניתן לרוכשים בגין התשלום הראשוני והנזקים המוסכמים, אך תביעות נוספות, כגון בגין הוצאות שיפוץ, לא התקבלו במלואן בשל חוסר ראיות או משום שהן כוסו בסעיף הפיצויים המוסכם, שנחשב מקיף. בית המשפט הורה לכל צד לשאת בהוצאותיו המשפטיות, בהתאם למסקנה ההוגנת שהוסקה מההליך.