ע"פ 40332/07

תקציר

המדינה ביקשה מבית המשפט להוציא שני צווים חריגים נגד המשיבים שבנו מבנה ללא היתר ובניגוד לצו הפסקת עבודה שיפוטי. הראשונה הייתה בקשה לצו הריסה מיידי לחלקים ממבנה שנבנו בניגוד לצו הפסקת עבודה, לפי סעיף 241 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. השנייה היא בקשה לצו ביניים, מכוח סעיף 239(ב) לאותו חוק, המורה למוסדות התכנון להימנע מטיפול בבקשת המשיבים להיתר בניה, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. בית המשפט דחה את ערעור המדינה על צו ההריסה, שכן מצא כי המשיבים לא קיבלו את צו הפסקת העבודה, וכי נסיבות המקרה הנוכחי אינן מצדיקות צעד חריג שכזה, שיש להכריע בו בהליך הפלילי נגד המשיבים. עם זאת, בית המשפט קיבל את ערעורה השני של המדינה בעניין צו ההשעיה של מוסדות התכנון, וקבע כי היקף הבנייה הרב, לצד הפרת צו שיפוטי, מצדיקים צעד זה עד תום ההליכים המשפטיים. בית המשפט הדגיש כי סעד ביניים זה אינו מכריע מראש את תוצאות התיק הפלילי, וכי השאלה האם להרוס את המבנה צריכה להיות מוכרעת על בסיס מכלול השיקולים הרלוונטיים בדיון גזר הדין, אם המשיבים יימצאו אשמים.