ת"צ 16806-09-20

תקציר

המקרה נסוב סביב השיטה הראויה לעיגול סכומי מס בישראל, בפרט בכל הנוגע לנוהלי העיגול של רשות המסים במדינה. התובע טען כי שיטת רשות המסים לעיגול החזרי מס וחובות, המעגלת בנפרד את סכום הקרן, הפרשי ההצמדה לריבית והריבית, אינה חוקית. תחת זאת, טען התובע כי החוק מחייב לעגל את הסכום הכולל, כולל הקרן וכל "הפרשי הצמדה וריבית" נוספים. השופטת הסכימה עם פרשנותה של התובעת לחוק, וקבעה כי הדינים הרלוונטיים מחייבים עיגול הסכום המאוחד הכולל את הקרן ואת "הפרשי ההצמדה והריבית" המחושבים. עם זאת, השופט פסק שלא לאשר את התביעה כתובענה ייצוגית, בנימוק של נסיבות ייחודיות ההופכות אותה לדרך בלתי מתאימה לפתרון הסכסוך. השופט הדגיש כי שיטת העיגול הנוכחית של רשות המסים אינה פוגעת מטבעה בכלל הנישומים אלא תלויה בנתונים הספציפיים של כל מקרה עיגול, כלומר חלק מהנישומים נהנים ממנה ואחרים מקופחים. מאחר שאותו נישום עשוי גם להרוויח וגם להפסיד מהשיטה של רשות המסים במצבים שונים, השופט הגיע למסקנה כי לא יהיה זה צודק לאלץ את רשות המסים לתקן מצבים מסוימים תוך השארת אחרים ללא מענה. במקום זאת, הציע השופט כי על רשות המסים לשקול לשנות את שיטת העיגול שלה באופן פרוספקטיבי כדי לעמוד בחוק. הבקשה לתביעה ייצוגית נדחתה על בסיס הפעלת שיקול דעת שיפוטי, כאשר השופט ציין כי הנסיבות הספציפיות אינן מצדיקות את מנגנון התובענה הייצוגית.