תפ"ח 4020/07

תקציר

שני נאשמים, בני 18 ו-19, הורשעו באונס בנסיבות מחמירות ובמעשה מגונה במתלוננת בת 13, במסגרת הסדרי טיעון נפרדים. נאשם 1 הודה כי חדר לנרתיק של המתלוננת באמצעות אצבעו ואיבר מינו, ואילו נאשם 2 הודה כי חדר לנרתיק שלה באמצעות אצבעו. הקורבן, שהלכה ברגל לביתה, הוצעה לה טרמפ על ידי הנאשמים ואחרים, אך במקום זאת נלקחה לחוף הים שבו אירעה התקיפה בניגוד לרצונה. האירוע גרם לטראומה בקרב הקורבן, והוביל להידרדרות מהירה בהתנהגותה ובבריאותה הנפשית. היא ברחה מהבית, חוותה תקיפות מיניות חוזרות ונשנות והפגינה תסמינים של הפרעת דחק פוסט-טראומטית. שני הנאשמים הביעו חרטה וקיבלו אחריות על מעשיהם, אך חרטה נתפסה כבלתי כנה לאור חוסר יכולתם להבין את חומרת פשעיהם. עדי אופי העידו על נסיבותיהם האישיות והמשפחתיות החיוביות של שני הנאשמים, שהיו אזרחים שומרי חוק ללא עבר פלילי. התביעה ביקשה עונש חמור, ואילו ההגנה ביקשה להקל בעונשם, תוך שימת דגש על גילם הצעיר של הנאשמים והיעדר עבר פלילי קודם. בית המשפט, שהכיר בחומרת העבירות, גזר על נאשם 1 11 שנות מאסר, מהן 9 שנות מאסר בפועל והיתר על תנאי, והורה לו לשלם לקורבן פיצויים בסך 35,000 ₪. על נאשם 2 נגזרו 8 שנות מאסר, 6 שנות מאסר בפועל והיתר על תנאי, והוטל עליו לשלם לקורבן 20,000 ₪. גזרי הדין לקחו בחשבון את נסיבותיהם האישיות של הנאשמים, אך בית המשפט הדגיש כי חומרת העבירות גוברת על שיקולים אלה. לשני הנאשמים הייתה זכות לערער על פסק הדין בתוך 45 יום. פסק הדין ניתן בנוכחות באי כוח הנתבעים ביום 30.12.07.