בר"ע 3341/98

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים. עיקר הטענה עניינה בדחיית בקשת העותר לשמוע עדים נוספים, שבית המשפט דחה בנימוק ששלב ההוכחות כבר הסתיים. העותרת טענה כי העדות החדשה חיונית ואינה בשליטתה, שכן היא תלויה בעד שתמך תחילה בטענת המשיב אך בהמשך חזר בו מדבריו. בית המשפט מסכים כי שיקולים פרוצדורליים אינם צריכים לגבור על הצדק וכי זכותו של העותר למשפט הוגן קודמת במקרה זה. זאת ועוד, פסק הדין מקבל את טענת העותרת כי היה מקום לתת לה הזדמנות להשיב להתנגדות המשיב, כנדרש בתקנה 241(ג1). עם זאת, מאחר שהצדדים כבר הציגו את טיעוניהם בפני ערכאת הערעור, אין צורך בהחזרת התיק לבית המשפט קמא. בסופו של דבר, הערעור מתקבל, והחלטת בית המשפט קמא נדחית. הוצאות הערעור אינן נכללות, כפי שהוסכם על ידי הצדדים, ויישקלו על ידי בית המשפט קמא בעת מתן פסק דינו. פסק הדין מדגיש כי הצורך בעשיית צדק ובירור האמת הוא בעל חשיבות עליונה, גם אם הדבר מחייב כיפוף כללים פרוצדורליים, והעותר מחויב בהוצאות. החלטה זו ניתנה שלא בפניה ביום 27.12.98.