ע"א 283/20

תקציר

פסק הדין מקבל את ערעורו של יצרן על החלטת בית המשפט המחוזי בדבר סיווג תשלומים מסוימים ששילם היצרן לעוסקים בו. השאלה היא האם תשלומים אלה היוו הכנסה שבגינה חויב היצרן לנכות מס במקור, לפי סעיף 164 לפקודת המס הישראלית. התשלומים המדוברים היו תמריצים שניתנו לסוחרים כדי לעודד אותם למכור את מוצרי היצרן, והיו ניתנים לפדיון במזומן, מוצרים או שירותי צד שלישי. בית המשפט מצא כי תשלומים אלה אינם מהווים הכנסה החייבת בניכוי מס במקור, שכן הם לא היו בתמורה לשירותים חריגים שניתנו ליצרן על ידי העוסקים, מעבר למכירה הרגילה של מוצרי היצרן – שהיא המסגרת המקובלת של מערכת היחסים בין יצרן לעוסק עצמאי. פעילות העוסקים הייתה מכירות שגרתיות ושיעור התמריצים ואופן התמריצים לא שינו אופי זה. לפיכך, ההטבות שניתנו לעוסקים לא נחשבו להכנסה כהגדרתה בצו המס הרלוונטי, והיצרן לא היה חייב בניכוי מס במקור עליהן. טענות נוספות של היצרן, לרבות כי שיעור המס החל היה 20% ולא 30%, נדחו אף הן. ערעור היצרן התקבל, והמשיבה חויבה בהוצאות בסך 30,000 ₪.