ע"ב 911482/99

תקציר

התובע, עובד לשעבר של הנתבעים שעבד כנהג וכמפיץ לחם, הגיש נגדם כתב תביעה בדרישה להחזרים ותשלומים שונים. הנתבעים הגישו כתב הגנה. הצדדים הסכימו לתקן את כתב התביעה, והתובע הוסיף טענות חדשות. התיק נשמע, ושני הצדדים הגישו ראיות. העובדות נקבעו על סמך כתבי הטענות, התצהירים ופרוטוקול הדיון. באשר לחתימת התובע על הצהרה בה הוא מוותר על טענותיו, קבע בית המשפט כי אין מדובר בכתב ויתור תקף שכן התובע חתם מבלי שהוצג בפניו חשבון סופי או נתונים כספיים. טענת הנתבעים כי התובעת חתמה במסגרת עסקת חבילה לא נתמכת. עם זאת, בית הדין דחה את תביעת התובעת לפיצויי פיטורים נוספים, מאחר שהנתבעים עמדו בהתחייבויותיהם. גם התביעה להפרשי שכר נדחתה, שכן הסכומים הנתבעים שולמו לתובע לפני התביעה. תביעת התובעת להשלמת שכר המינימום עבור חודש אפריל 1998 התקבלה בחלקה, והנתבעים חויבו לשלם 203 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. התביעה לתוספת שכר של 50% עבור עבודת לילה ושעות נוספות נדחתה מאחר שהתובעת לא הצליחה להוכיח את שעות העבודה המדויקות. עוד קבע בית הדין כי התובע אינו זכאי להיות "עובד כפיים" על פי ההסכם הקיבוצי בענף האפייה, אך צו ההרחבה חל עליו. עם זאת, מאחר שהתובע לא הוכיח את המספר המדויק של שעות העבודה בלילה, בית המשפט העריך את זכאותו ופסק לו 14,000 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית. בית המשפט לא קיבל את טענת התובע ביחס למכתבו של השופט ד' אפרתי וקבע כי יש להימנע מהרמזים החכמים שבו. עוד נקבע כי לא יינתן צו להוצאות, ושני הצדדים יישאו בהוצאותיהם. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים בשל עומס עבודה כבד.