עמ"ש 52480-06-20

תקציר

המחלוקת המרכזית במקרה זה נסובה סביב סוגיות המזונות המשקמים ומזונות הילדים בעקבות סכסוך זוגי. בית המשפט קמא הורה לאב לשלם 4,500 ₪ לחודש עבור מזונות הילדים ושלל מהאישה מזונות משקמים. שני הצדדים ערערו על החלטה זו. ערכאת הערעור הציעה לשמור על קביעתו של בית משפט קמא בעניין מזונות משקמים, אך להתערב בהחלטה בעניין מזונות ילדים. בית המשפט הגיע למסקנה כי ערעורו של האב יידחה וערעורה של האם יתקבל בחלקו. בית המשפט מצא כי שלילת מזונות משקמים לאישה על ידי בית משפט קמא הייתה מוצדקת בהתבסס על הממצאים העובדתיים והפסיקה החלה. בקשת האישה להגדלת סכום המזונות המשקמים נדחתה, שכן בית המשפט הסכים עם הערכתו של בית משפט קמא כי הסכם הממון ופוטנציאל ההשתכרות השווה של הצדדים אינם תומכים בטענתה. בנוסף, אישר בית המשפט את החלטת בית המשפט קמא בעניין השבת מזונות ששולמו ביתר, תוך הדגשת הפגיעה ברווחת המשפחה אם תשלומי יתר אלה ינוכו רטרואקטיבית. עם זאת, ערכאת הערעור התערבה בהחלטתו של בית משפט קמא בעניין מזונות ילדים. היא הגדילה את סכום המזונות, תוך הכרה בפערי הרכוש וההכנסה הפנויה המשמעותיים בין ההורים. בית המשפט קבע כי יכולתו הכלכלית של האב עומדת על 75% ושל האם על 25%, תוך התאמת תשלומי המזונות בהתאם. נקבע כי האב ישלם לאם 1,550 שקל לחודש עבור כל ילד קטין, ובסך הכל 4,650 שקל לחודש עבור שלושתם. כמו כן, פסק בית המשפט על חלוקת הוצאות רפואיות וחינוכיות חריגות, וקבע כי האב יתרום 75% והאם 25%. פסק הדין פירט גם את פירוק וסגירת חשבון הבנק המשותף, שכר טרחת עורך דין ורכיבים נוספים שנותרו בערעור ובערעור שכנגד. סיכומו של דבר, פסק הדין דוחה את ערעור האב, מקבל חלקית את ערעור האם, מגדיל את תשלומי המזונות ומספק הבהרות במספר עניינים קשורים נוספים.