ע"ו 41225-07-12

תקציר

המערער, ששירת במילואים בשנת 1974 וסבל מפגיעה בעבודה בברכו ובגבו, ערער על החלטת הוועדה הרפואית העליונה אשר סירבה להכיר בפציעות חדשות שנגרמו לו בשנת 2011 כתוצאה מנכותו המוכרת מעבודה. החלטת הוועדה התבססה על המסקנה כי לא היה קשר סיבתי ישיר בין הנכות המוכרת לבין הפגיעות החדשות, וכי לא חלה החמרה במצבו המקורי. בעוד המערער טען כי ההחלטה אינה מנומקת דיה ובלתי סבירה, דחה בית המשפט את הערעור. בית המשפט הסכים עם הוועדה כי תקנה 9 לתקנות הנכות, שעניינה הכרה בנכות חדשה הנובעת במישרין מנכות שהוכרה בעבר, אינה ישימה במקרה זה משום שהקשר הסיבתי בין הנפילה לנכות המוכרת לא היה ישיר, והתקנה דורשת קשר סיבתי רפואי שאינו מתווך על ידי אירוע אחר. זאת ועוד, החלטת הוועדה לא הייתה בלתי סבירה ואף לא מנומקת דיה בנסיבות העניין. משכך, נדחתה בקשתו של המערער להכרה בפגיעות חדשות הנובעות מנכותו המוכרת, והוא חויב בהוצאות המשיב.