ת"א 651-09-09

תקציר

זהו סיכום פסק הדין. התובעת, חברת בנייה ושיפוץ, תבעה את הנתבע, דייר בבית המשותף שלהם, בגין לשון הרע לאחר שכתב והפיץ שני מכתבים לדיירים אחרים בהם הביע חשש מפרויקט השיפוץ המוצע של החברה. במכתבים צוין חששו של הנתבע להתקשר עם החברה בשל חוסר ניסיונה וטקטיקות פלגניות לכאורה. התובע דרש פיצוי בסך 100,000 ₪, התנצלות והבטחה להימנע מחזרה על לשון הרע הנטענת. הנתבע טען כי מעשיו אינם מהווים לשון הרע ונועדו להגן על זכויותיו. בית המשפט פסק לטובת הנתבעת, וקבע כי התובעת לא הצליחה להוכיח כל נזק שנגרם מהמכתבים. בנוסף, בית המשפט קבע כי המכתבים, אף שפורסמו, אינם מהווים לשון הרע, שכן רק חלק מהאמירות יכולות להיחשב כפגיעה במקצועיות החברה. הנתבע זכה להגנה גם מכוח הגנות תום הלב המפורטות בסעיפים 14 ו-15 לחוק איסור לשון הרע, שכן בית המשפט קיבל את טענתו כי פעל להגנה על האינטרסים הלגיטימיים שלו ושל תושבים אחרים. דברי הנתבע נמצאו מתונים ובהיקף סביר, והעבירו את נטל ההוכחה לתובע, שלא התקיים. כמו כן, בית המשפט הדגיש כי התובע, בהיותו תאגיד, אינו זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש, וללא הוכחת נזק התביעה נכשלה. התובע חויב לשלם לנתבע הוצאות בסך 10,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין ניתן ביום 16.8.2011 בהיעדרם של שני הצדדים.