ת"א 1925/08

תקציר

התיק נסוב סביב פרשנות של הסתלקות משנת 1951, בה ויתרה התובעת על חלקה בעיזבון אחיה המנוח לטובת אשתו. השאלה היא האם משיכה זו חלה רק על נכסי העיזבון בישראל או על כלל נכסי העיזבון, לרבות נדל"ן בפולין. הנתבעים טוענים כי הסתלקותה של התובעת אינה מסויגת וחלה על העיזבון כולו, ואילו התובעת טוענת כי היא נוגעת אך ורק לנכסי העיזבון בישראל. על בית המשפט לקבוע את היקף הסתלקותו של התובע ואת הדין החל. הראיות שהוצגו כוללות את הבקשה לצו ירושה, צו הירושה ותצהירי התובע. יש לציין כי עדותה של התובעת נמצאה בלתי אמינה בשל בלבולה וחוסר מודעותה להליך. הקטע הקריטי במקרה זה הוא הצהרתה החד-משמעית והבלתי מותנית של התובעת שהוקלטה במהלך הדיון בשנת 1951, בה ויתרה במפורש על חלקה בירושת אחיה. החוק תומך גם בעמדת הנאשמים. על פי חוק הירושה, יורש יכול למשוך את חלקו בכל העיזבון אך לא מנכסים ספציפיים. גם פקודת הירושה המנדטורית, החלה במקרה זה, לא אפשרה משיכות מנכסים ספציפיים. הסתלקותה של התובעת, שנרשמה בצו הירושה, הינה מוחלטת וללא תנאים, לטובת אשת המנוח כיורשת היחידה. לפיכך, הנתבעים, כיורשי עיזבון אשת המנוח, זכאים לחלקה בנכס בפולין. בית המשפט מגיע למסקנה כי הסתלקותה של התובעת חלה על חלקה בכל עיזבון אחיה ודוחה את התביעה. התובע חייב בהוצאות המשפט של הנתבעים, בסך של 25,000 ₪, כולל מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה.