ע"א 15/69

תקציר

פסק הדין המדובר נסוב סביב סכסוך ארנונה בו הייתה מעורבת חברת בית שאן חרוד בע"מ, תאגיד שחבריו מורכבים מקיבוצים ומושבים. התאגיד עתר לחייב את ציודו במס בשיעור הנמוך יותר השמור לנכסים חקלאיים, כאמור בסעיף 4 לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961. עם זאת, המשיב טען כי רק 70% מהציוד האמור שימש למטרות חקלאיות, ואילו 30% הנותרים הועסקו בעסקי הובלה עם כלל עלמה, ומכאן שיש להחיל את שיעור המס הרגיל. בית המשפט העליון, בהסכמה עם המשיב, קבע כי הציוד המדובר לא צריך ליהנות משיעור המס המופחת. פסק הדין התבסס על פרשנות סעיף 5א לחוק הרלוונטי, המתווה את התנאים להקלה במס על נכסים חקלאיים. לדברי בית המשפט, מסעיף זה משתמע כי נכסי תאגיד ישמשו אך ורק את המשקים החקלאיים של חבריו כדי להיות זכאים לשיעור המופחת. מאחר שלא כך היה המקרה דנן, נדחה הערעור, והתאגיד חויב לשלם למשיב הוצאות בסך 300 ל"י. השופט ויתקון, במתן פסק הדין, הדגיש כי תכליתו של סעיף 5א היא לאפשר לתאגידים חקלאיים להקים ישויות מקיפות מבלי לאבד הטבות מס, וכל פרשנות שתרחיב הקלות מס לציוד שאינו קשור לחקלאות תהיה אבסורדית. החלטה זו נבדלת ממקרה קודם, ע"א 150/65, בנוכחותו של הסעיף "למשקים חקלאיים בלבד" בחקיקה.