רע"א 3746/20

תקציר

בבואו לבחון את בקשת רשות הערעור, החליט בית המשפט להמשיך כאילו הוגש הערעור, ובסופו של דבר קיבל את הערעור. התיק נסוב סביב תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, המאפשרת לבתי המשפט לחייב תובעים להפקיד ערבות כדי להבטיח את הוצאות הנתבעים, תוך איזון בין זכותם של התובעים לגישה לבית המשפט לבין הגנת הנתבעים מפני תביעות סרק. עם זאת, תקנה זו מיושמת בדרך כלל במקרים חריגים כדי להימנע מפגיעה בזכויות הגישה של התובעים לבית המשפט החוקתי. שיקולים מרכזיים כללו את תושבותו של התובע מחוץ לישראל, מצבו הכלכלי וסיכויי התביעה. במקרה זה, התובע המנוח, תושב חוץ, היה בעל נכס יקר ערך בישראל, מה שהפחית את החשש לגבי יכולתו של הנתבע לגבות הוצאות, אם התובע לא יוכל לשלם. לפיכך, אין לדרוש מיורשו של המנוח, ח'ליפה, להפקיד ערבות. כנגד המנוח לא הוגשו ראיות לקושי כלכלי, והטענות, אף שהן מאתגרות, לא נחשבו חסרות בסיס. משכך, התקבל הערעור, תוך שהוא הופך את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, מאשר כי תיק זה אינו מצדיק שחרור בערבות, ומבטיח כי המשיב יכסה את הוצאותיו של המבקש בסך 3,000 ₪, ובכך יגן על הגישה החוקית לבית המשפט ללא נטל כספי מיותר.