ע"ע 17014-12-20

תקציר

הערעור נסוב סביב פסק דין של בית הדין האזורי בתביעתו של מר איליה אשורוב נגד מעסיקתו לשעבר, אלונה תחבורה, ובעליה, משפחת פייג, לקבלת דמי העסקה בעקבות פיטוריו. החברה תבעה מנגד בגין הפסדים שנגרמו לה עקב שימושו הפרטי לכאורה של אשורוב ברכבי החברה. בית הדין האזורי פסק לטובת אשורוב, ופסק לו פיצויי פיטורים חלקיים, פדיון חופשות, דמי הבראה והפקדות פנסיה, תוך שהוא מקבל גם את תביעתה הנגדית של החברה לניכויים בגין נסיעותיו הפרטיות של אשורוב. שני הצדדים ערערו. הנתבעים טענו כי יש לשלול מאשורוב, פיצויי פיטורים רטרואקטיבית לשנת 2011, ואילו אשורוב ערער על שלילת פיצויי הפיטורים לפני שנת 2011, על סכום פדיון החופשה ועל קבלת התביעה שכנגד. בית המשפט העליון דחה את שני הערעורים ואישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. היא הוסכם כי סגירת החברה, ולא התנהלותו של אשורוב, הובילה לפיטוריו, ולא ניתן לשלול רטרואקטיבית את פיצויי הפיטורים. באשר לערעורו של אשורוב, לא מצא בית המשפט עילה להתערב בממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי, אשר העדיפו את גרסת הנתבעים לאירועים. גם הפחתת ימי החופשה של אשורוב על ידי בית המשפט המחוזי וקבלת התביעה שכנגד אושרו, שכן בית המשפט העליון לא מצא כל טעות בהערכת הראיות על ידי הערכאה הנמוכה יותר. כמו כן, בית המשפט העליון הבהיר כי התביעה המקבילה של החברה בבית משפט השלום בגין אותם נזקים נטענים תטופל על ידי האחרון, והחלטתו לגבי השפעת פסק הדין של בית הדין האזורי תתקבל בנפרד. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, והגיע למסקנה כי אין צורך להתערב בפסק הדין המנומק היטב של בית הדין האזורי.