ע"פ 330/73

תקציר

פסק הדין מתייחס לפרשנותו של סעיף 64א לפקודת התעבורה, המטיל עונשים על נהגים הגורמים לתאונות. השאלה המשפטית היא האם המילים "גרם לתאונה" בסעיף זה מרמזות על אשמה או על סיבה גופנית בלבד. בית המשפט העליון קבע כי המחוקק התכוון להטיל עונשים על נהגים שנהיגתם הרשלנית גרמה לתאונות ולא הגישו סיוע, והבדיל בינם לבין נהגים שהיו מעורבים בתאונות בשל נסיבות שאינן בשליטתם. בית המשפט קבע כי המונח "גרם לתאונה" מתייחס לעילה משפטית המיוחסת למקרים של נהיגה רשלנית, ואין להחיל אותו על נהג שנמצא כי לא נפל אשם בתאונה. פרשנות זו נתמכת בקריאה סבירה של הפקודה, שמטרתה להטיל עונשים חמורים על נהגים שהם גם אשמים וגם לא מגישים סיוע. בנוסף, קיומן של הוראות אחרות, כגון סעיף 62(7) לפקודה, המטיל חובות על נהגים המעורבים בתאונות ללא קשר לאשמתם, מחזק את התפיסה כי סעיף 64א חל דווקא על מקרים של נהיגה רשלנית. פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שהרשיע את המערער לפי סעיף 64א, מתבטל אפוא, וזיכויו של בית משפט השלום חוזר על כנו.