סע"ש 29586-04-18

תקציר

התובעת, שעבדה אצל הנתבעת מספטמבר 2012 ועד דצמבר 2017, טענה כי לא נמסרה לה הודעה מוקדמת על תנאי העסקה בתוך 30 יום מתחילת עבודתה, והיקף עבודתה ושעות עבודתה לא נרשמו, דבר המקשה על הוכחת טענתה. בית המשפט הסכים כי ההודעה אינה אותנטית ואינה שלמה, ונטל ההוכחה מוטל על הנתבע. בית הדין מצא כי גרסתה של התובעת לאירועים אינה עקבית ביחס לשעות עבודתה, ומשלא עמדה בנטל המוטל עליה להגיש תביעה בת קיימא, מחדלי הנתבעת לא חייבו אותה בתשלום גמול שעות נוספות. עם זאת, הנתבעת נמצאה אשמה בכך שלא מסרה לתובעת תלושי שכר עבור חמשת החודשים הראשונים להעסקתה, ובאי מסירת הודעה מוקדמת תקפה על תנאי העסקתה. הנתבע חויב לפצות את התובע בגין הפרות אלה. עוד קבע בית המשפט כי צווי ההרחבה לענף הניקיון חלים על עסקו של הנתבע, וחישב את זכאויות התובעת בהתאם: פיצויי פיטורים בסך 21,597 ₪, הפרשות לפנסיה בסך 18,372 ₪, פדיון חגים בסך 1,034 ₪, דמי הבראה בסך 4,856 ₪, דמי חגים בסך 1,361 ₪, הפרשות לקרן השתלמות בסך 12,245 ₪, תוספת שכר ותק בסך 2,484 ₪, והחזר ניכויי שכר בסך 2,484 ₪. בקשתה של התובעת להחזר ניכויי ביטוח רפואי, הפרשות להפקדת מסתננים והוצאות רפואיות נדחו. בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 61,144 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. כמו כן נפסקו לתובע 7,000 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורך דין.