ת"א 41415-11-16

תקציר

התובע, קבלן משנה, תבע את הנתבעת, חברת נדל"ן ותיקה, בגין אי תשלום עבודות בנייה שבוצעו במספר בנייני מגורים במודיעין. שלושה חוזים, שנקשרו בתחילת שנת 2008, נחתמו על ידי הצדדים, כולם מכילים תנאים זהים, לרבות התחייבות התובעת לבצע עבודות בנייה והתחייבות הנתבעת לשלם את הסכומים הנקובים בנספח עבור כל בניין. בנספחים שצורפו לחוזים נקבע כי החשבון הסופי ישולם תוך 60 יום מיום אישורו וכי עבודות נוספות טעונות אישור בכתב. התובעת תבעה סך של 1,113,142 ₪, המהווים את יתרת התמורה החוזית ועבודות נוספות. הנתבעת טענה מנגד כי התובעת הפרה את החוזים מן היסוד ופירטה שורה ארוכה של הפרות נטענות, ועל כן היא זכאית לנכות סכומים משמעותיים מהתמורה. בית המשפט פסק לטובת התובעת, וציין כי היא דרשה שוב ושוב דין וחשבון סופי מהנתבע והשיבה לטענות הנתבע במועד. הנתבעת לא הביאה ראיות להפרות הנטענות של התובעת ועדויות עדיה העלו ספקות לגבי היכרותם עם התיק. בית המשפט קיבל את טענות התובעת בנוגע לעבודות חוזיות, וקבע כי די בראיות שהוצגו כדי לבסס את זכותה לתשלום, והורה לנתבעת לשלם לתובעת סך של 372,355 ₪, כולל מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. באשר לעבודות הנוספות, קבע בית המשפט כי תביעת התובעת נפלה בשל היעדר אישור בכתב וראיות לביצוע העבודות, כמתחייב מתנאי החוזה. השיהוי בהגשת התביעה, למעלה משבע שנים לאחר האירועים, פגע ביכולתה של הנתבעת להתגונן ביעילות. בית המשפט פסק לתובע שכר טרחת עורך דין חלקי, שהופחת משמעותית מההוצאות בפועל, בשל הפער בין הסכום הנתבע לבין היקף הזכייה. הנתבע חויב לשלם לתובע סך של 391,274 ₪, כולל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.