רע"פ 2162/17

תקציר

בקשת המשיב למתן רשות ערעור נדחתה. השופט קבע כי הבקשה לא העלתה סוגיות עקרוניות בעלות חשיבות כללית או שאלות עקרוניות המצדיקות את התערבותו של בית המשפט, והתמקדה בעניינו הפרטני של המבקש. יתר על כן, השופט לא מצא עיוות דין או שיקולים מיוחדים כדי לקבל את הערעור. גם לגופו של עניין, היישום נכשל. השופט ציין כי טענות בדבר חומרת הענישה הן רק לעתים רחוקות עילה לערעור, אלא אם קיימת חריגה משמעותית ממדיניות הענישה הסטנדרטית, שלא הייתה המקרה כאן. גזר הדין הביא בחשבון גורמים שונים, לרבות הסכנות הנשקפות מהמבקש, הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות ונסיבותיו האישיות של המבקש. השופט הדגיש כי הערכת המסוכנות היא רק היבט אחד שנשקל בגזר הדין וכי היא מבוססת על גורמים רבים, כגון הכחשת המעשים על ידי המבקש, עבר פלילי, מעמד חברתי והיסטוריה של התמכרות. משכך, העונש שהוטל היה מידתי ותואם את המדיניות הרווחת. המבקש חויב להתחיל לרצות את עונש המאסר שהוטל עליו ביום 18.6.2018.