פ"ה 60688-06-13

תקציר

התובע, שמואל מועלם, עבד בקופת חולים מאוחדת למעלה מ-40 שנה עד להתפטרותו בשנת 2011. במהלך העסקתו מילא מספר תפקידים בכירים והובטחו לו תנאי פרישה מסוימים, בהם פיצויי פיטורים בשיעור של 200% ומענק פרישה של 12 משכורות. עם זאת, הממונה על השכר, הנתבע בתיק, לא אישר תנאים אלה ובמקום זאת הציע 100% פיצויי פיטורים ומענק פרישה של 3 משכורות. התובעת טענה כי לממונה על השכר לא הייתה סמכות לשנות את התנאים שסוכמו בעבר, מה גם שהם נקבעו לפני הכרזת מאוחדת כ"גוף נתמך" לפי חוק יסודות התקציב, שהעניק לממונה סמכויות פיקוח על שכר ותנאי פרישה. עוד טען התובע כי החלטת הממונה הייתה מפלה, בלתי סבירה ופגעה באינטרס ההסתמכות שלו. הנתבעים הנוספים בתיק היו קופת חולים מאוחדת, שתמכה בטענות התובע, והממונה על השכר, שטען כי סמכותו השתרעה על תנאים שנקבעו לפני הצהרת הגוף הנתמך אך הוכנסו לאחריה. עוד הדגישה הנציבה כי קצבת הפרישה נקבעת בעת הפרישה ולא לפני כן, וכי התנהלות התובע כמנכ"ל, כמו גם ממצאי דו"ח מבקר המדינה, היו שיקולים לגיטימיים. בית הדין הסכים עם עמדת הממונה על השכר. נפסק כי לנציב הייתה סמכות לבחון את תנאי הפרישה של התובע מאחר והם טרם הוכנסו כאשר מאוחדת הפכה לגוף נתמך. עוד קבע בית המשפט כי התובע לא הוכיח את זכאותו לתנאי הפרישה הנטענים וכי החלטת הנציב הייתה סבירה, במיוחד נוכח חשיבותה הציבורית של קופת החולים והתפטרות התובע בגין דו"ח מבקר המדינה. לפיכך נדחתה התביעה, והתובע חויב לשלם לממונה שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪. פסק הדין לא הכריע בגובה שכרו של התובע או בפוטנציאל ההשבה, שכן עניינים אלה היו עדיין במשא ומתן.