בג"צ 5212/16
פסק-דין עליון
תקציר
החלטת בית המשפט שלא להתערב בהסכם הפיוס בין ישראל לטורקיה מבוססת על שיקול הדעת הרחב הנתון לרשות המבצעת בנושאים בעלי אופי מדיני מובהק, מדיניות חוץ וביטחון. העתירות המערערות על ההסכם נעדרות עילה משפטית להתערבות, שכן הן נוגעות בעיקר להחלטות המדיניות של המדינה. ההסכם, המנרמל את היחסים עם טורקיה, נחשב לפשרה, ובית המשפט מכיר בכך שהמדינה עשויה להעדיף אינטרסים מסוימים על פני אחרים בתחום מדיניות החוץ. היעדר התייחסות מפורשת לחמאס כארגון טרור בהסכם אינו מהווה סיבה מספקת להתערבות, כמו גם ההבחנה בין הפעילות הצבאית להמדינית של חמאס. גם ההתחייבות למנוע פעילות טרור משטח תורכיה מתגלה כברורה ומפורשת. באשר לתשלומי הפיצויים, בית המשפט מציין כי הם חלק מהסכם פשרה ואינם מהווים הודאה באחריות. תשלומים אלה, שמטרתם לנרמל את היחסים, מצויים בסמכותה של המדינה לנהל את מדיניות החוץ שלה, והעותרים לא הוכיחו כל פגם משפטי בעניין זה. ההחלטה מתקבלת באיפוק, תוך התחשבות באופיו הפוליטי של ההסכם ובשיקול הדעת הרחב המוקנה לממשלה בעניינים אלה. השופט נ' הנדל והשופט א' שהם מסכימים עם ההחלטה.
בג"צ 5212/16 דבורה גונן נ' ראש ממשלת ישראל, עליון (7.7.2016)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.