תמ"ש 234-01-11

תקציר

התובעת, הגב' ש.א., והנתבע, מר נ.א., ניהלו מערכת יחסים שהולידה שני ילדים. הם חיו יחד תחת אותה קורת גג במשך כ-7.5 שנים, אך מעולם לא נישאו. התובע הגיש תביעת רכוש כנגד הנתבע, בטענה כי הם "ידועים בציבור" ולכן עליהם לחלוק ברכוש שנצבר במהלך מערכת היחסים ביניהם. הנתבע הכחיש זאת וסירב להגדיר את התובעת כבת זוגו. בית המשפט נדרש להכריע האם הקשר בין בני הזוג מהווה "ידועים בציבור", ואם כן, לכמה זמן. רק אז יכול היה בית המשפט לגשת לשאלת השיתוף ברכוש. בית המשפט בחן את כתבי הטענות, התצהירים, התצלומים, העדויות ושאר המסמכים שהוגשו ומצא כי התובעת הצליחה להוכיח את קיומם של "חיי משפחה" ו"ניהול משותף של משק הבית" כדי לבסס את הקשר כ"ידועים בציבור". תקופת נישואין אלה נקבעה מיוני 2003 ועד ליום 8.12.2010, עת עזבה התובעת את הבית המשותף. השאלה הבאה הייתה מהו משטר הרכוש החל על נכסיהם המשותפים. בית המשפט קבע כי התובעת עמדה בנטל ההוכחה והוכיחה קיומה של פסיקת שיתוף בנכסים ביחס לזכויות הצדדים שנצברה מיוני 2003 ועד דצמבר 2010. עם זאת, כלל השיתוף לא חל על דירת המגורים הרשומה על שם הנתבע. הדירה נרכשה לפני תחילת הקשר, והתובע לא הביא ראיות מספיקות לכוונה ספציפית לחלוק את הבעלות. זאת ועוד, הענקת מחצית משווי הדירה לתובע לא תשיג חלוקה שוויונית, שכן הנתבע השקיע את כל עתודות משקולו ברכישתה ובתשלומי המשכנתא. עם זאת, בית המשפט מצא כי הקומה השנייה של הדירה נבנתה במשותף בתקופת נישואיהם הידועים בציבור. לפיכך, התובעת הייתה זכאית למחצית מעלות בנייתה במסגרת שיפוץ הדירה בשנת 2006. פסק הדין כלל גם הצהרה הצהרתית בדבר הבעלות המשותפת בכל הזכויות, הנכסים והכספים שנצברו במהלך מערכת היחסים ביניהם, לרבות כלי רכב ואופנועים. בנוסף, חויב הנתבע לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪, כאשר 10,000 ₪ ישולמו ישירות לתובע והיתרה 5,000 ₪ לאוצר המדינה.