ע"ב 10650/08

תקציר

פסק הדין דן בהשעיית עובדים שהיו חברים בוועד עובדים במהלך שביתה בעירייה. בית הדין בוחן את חופש ההתאגדות ואת המידה שבה עובדים יכולים לנקוט צעדים ארגוניים, לרבות שביתות, מבלי לבצע עוולות המצדיקות נקיטת צעדים משמעתיים מצד המעסיק. נמצא כי פעולות העובדים, שהיו כרוכות בסגירת שערי בניין העירייה, היוו הפרת משמעת, אך החלטת ראש העיר להשעותם הייתה בלתי סבירה ופגעה בזכותם הבסיסית לחופש ההתאגדות. בית המשפט פוסק לטובת העובדים, מכריז על השעייתם כבטלה ומורה לעירייה לשלם לכל עובד פיצוי בסך 15 אלף שקל, בצירוף הוצאות משפט. פסק הדין דן גם בסמכותו של ראש העיר להשעות עובדים, וקבע כי חוק המשמעת ברשויות המקומיות מעניק לו סמכות זו. היא מציינת כי בעוד שסמכותו של ראש העיר נתונה לביקורת שיפוטית, על בית המשפט לבחון את ההחלטה מנקודת מבט מנהלית, בהתחשב בגורמים כגון אופי העבירה וחומרתה, תפקידו ומעמדו של העובד, וההשפעה על עובדים אחרים ומשמעת בעבודה. בנוסף, פסק הדין עוסק בנטל ההוכחה במקרים של פגיעה לכאורה בחופש ההתאגדות. היא קובעת כי על המעסיק מוטל נטל השכנוע ועליו להוכיח כי הפעולות שננקטו נגד העובדים אינן קשורות לפעילותם הארגונית. במקרה זה, העירייה לא עמדה בנטל זה, מה שהוביל את בית המשפט להכריז על ההשעיה כחסרת תוקף. כמו כן, בית הדין דן בהליך המשמעתי נגד אחד העובדים ובבקשת פיצויים מעובד אחר. נמצא כי ההחלטה שלא לנקוט בהליך משמעתי נגד העובד הייתה סבירה, ולגבי בקשת הפיצויים העובד אינו "מעסיק" כהגדרתו בחוק הסכמים קיבוציים, ולכן בית הדין אינו יכול לחייב אותו בתשלום פיצויים. לבסוף, פסק הדין מבטל את השעיית העובדים, מורה לעירייה לשלם פיצויים והוצאות משפט ודוחה את יתר התביעות. על פסק הדין ניתן לערער לבית הדין הארצי לעבודה.