סע"ש 25653-05-14

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בסכסוך בין תובע לבין שני נתבעים - יחיד, המכונה נתבע 2, ומעסיקתו, העירייה. הטענה המרכזית נסובה סביב הפרה אפשרית של חוק איסור לשון הרע. העירייה טוענת כי פעולותיה של הנתבעת 2 נעשו בתום לב וללא כל תועלת אישית, ואילו התובעת טוענת כי הפעולות נעשו בכוונה לגרום נזק, ובכך שוללת את טענת הנתבע לחסינות לפי סעיף 7א לפקודת הנזיקין. ההבדל המרכזי בין הצדדים נעוץ בהיקף הביקורת השיפוטית על דברי העירייה ובנטל ההוכחה. בית המשפט מפנה לפסק דין פלקסר, הקובע כי הביקורת השיפוטית על מעשיו של "עובד ציבור", במקרה זה עובד עירייה, שונה מזו של "עובד ציבור". על פי פסק הדין, ההחלטה להכיר בחסינות לעובד ציבור נתונה בידי בית המשפט, ויש לבחון אותה על פי המשפט המנהלי. זאת ועוד, נטל ההוכחה מוטל על התובע להוכיח כי המעשה בוצע בזדון. בית המשפט מגיע למסקנה כי טענת החסינות לנאשם 2 אינה יכולה להתקבל בשלב זה והיא תיבחן בהמשך פסק הדין. עוד מציינת השופטת, עידית איצקוביץ', כי קיים הליך נפרד ביחס לטענה כנגד תפקידו של הנתבע כנציג ועד העובדים, הדורש בירור במהלך הליך ההוכחות. על התובע להגיש תצהירי עדות עיקרית עד ליום 15.12.15, והנתבעים ישיבו תוך 60 יום מיום קבלתם.