תמ"ש 50091-02-16

תקציר

המבקשת הגישה תביעה לפסק דין הצהרתי לפיו היא הבעלים של נכס מסוים בהתבסס על מתנת אחיה המנוח. המבקש המציא מספר מסמכים כראיה, לרבות תצהיר מתנה משנת 1991, מכתב מהמנוח המסביר את כוונותיו ומכתב התראה. עם זאת, השופט מצא מספר סתירות וחוסר עקביות בראיות שהוצגו. ראשית, השופטת הטילה ספק באמיתות החתימות על תצהיר המתנה, שכן אחת מהן נחתמה כאשר המנוח היה מחוץ למדינה. שנית, מכתבו של המנוח העלה מספר חששות, ובהם היעדר מקור מקורי וחוסר התאמתו לציר הזמן של האירועים. בנוסף, ציינה השופטת כי המבקשת לא הזכירה כל מתנה או מענק בהליכים משפטיים קודמים, דבר הסותר את טענותיה הנוכחיות. המבקשת גם לא הציגה ראיות מסוימות, כגון אי זימון עדים רלוונטיים, דבר שיצר חזקה כי הראיות היו פועלות נגדה. ככלל, השופטת הגיעה למסקנה כי הצטברות הראיות המפוקפקות והשיהוי של המבקשת בנקיטת פעולה מערערים את טענותיה. לפיכך דחתה השופטת את התביעה והורתה למבקש לכסות את הוצאות המשיב בסך 35,000 ₪.