ת"א 36645-09-14

תקציר

פסק הדין מקבל את טענת התובעים, וקובע כי הם זכאים להירשם כבעלים של כל חלקת המקרקעין, הכוללת הן את החלק שבבעלות יונס המנוח (מניות 28/40) והן את החלק הרשום תחת רשות הפיתוח (מניות 12/40). החלטה זו כפופה לתשלומי מיסים ואגרות, ולנהלי רשם המקרקעין. רשות הפיתוח (הנתבעת 14) חויבה לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 20,000. פסק הדין מצהיר כי זכותם של התובעים בקרקע מבוססת על הסכם מכר משנת 1949 למניות 28/40, ועל אי תוקף העסקה שהעניקה 12/40 מניות לרשות הפיתוח, בשל חוסר תום לב והיעדר תמורה כנדרש בחוק. רשות הפיתוח לא הציגה ראיות מספיקות להוכחת התמורה שלטענתה שילמה, וגם ההכרזה על הקרקע כנכס נפקד לא הייתה מוצדקת. זאת ועוד, טענות ההתיישנות והשיהוי של הנתבעים נדחות בשל היעדר ראיות לנסיבות מיוחדות, והחזקתם המתמשכת של התובעים במקרקעין מאז הסכם 1949.