תמ"ש 11725-03-22

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לתגמולי ביטוח החיים של אדם שנפטר. השאלה העומדת על הפרק היא האם הקצבאות צריכות לעבור לילדים, המוגדרים כמוטבים בצוואתו ההדדית של המנוח, או לאלמנה, שהיא המוטבת היחידה הנקובה בפוליסות הביטוח. השופט בוחן היטב את הוראות החוק הרלוונטיות, המאפשרות לבעל חוזה ביטוח להתנות את המוטבים ולשנותם לפי שיקול דעתו. הם מבהירים כי כל תניה כזו חייבת להיאמר במפורש ולהימסר לחברת הביטוח במהלך חייו של המבוטח. במקרה זה, המנוח ערך צוואה שלא התייחסה באופן ספציפי לפוליסות ביטוח החיים אלא הוריש את כל רכושו לאשתו אם זו תישאר אחריו וחילק אותו בין שלושת ילדיו אחרת. הצוואה נכתבה שנתיים וחצי לפני שהמנוח החליף את המוטבים בשתי פוליסות הביטוח שלו לאשתו. הנתבעים, ילדיו של המנוח מצוואה קודמת, טענו כי הוראות הצוואה צריכות לקבל קדימות על פני המוטבים המיועדים של פוליסות הביטוח. עם זאת, השופט פסק לטובת האלמנה, והדגיש כי למנוח יש זכות לשנות את המוטבים כל עוד נודע להם על השינוי במהלך חייו, מה שאכן קרה במקרה זה. עוד הדגישה השופטת כי פוליסות ביטוח חיים, לפי סעיף 147 לחוק הירושה, אינן חלק מהעיזבון, וזכויותיהן מגיעות ישירות למוטב המיועד. הם מתחו ביקורת על התנהלות חברת הביטוח על עיכוב התשלום למוטב והורו לה לשלם למוטב את הסכום המגיע לו באופן מיידי. בנוסף, חויבה חברת הביטוח בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך הדין של הנתבעת – האלמנה – והנתבעים השני והרביעי, המייצגים את ילדיו של המנוח. השופטת סיימה את דבריה בהדגשה כי אין לפרסם את פסק הדין כדי להגן על זהות הצדדים המעורבים.