ע"א 4225/20

תקציר

בפסק הדין דן בית המשפט בעקרונות המסדירים עיכוב ביצוע בפסקי דין התלויים ועומדים בערעור, תוך הדגשה כי שיהוי כזה הוא חריג לפי תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. ההחלטה לעכב את הביצוע תלויה בשני גורמים עיקריים: סיכויי הצלחת הערעור ומאזן הנוחות – ובפרט, האם ביצוע פסק הדין יגרום למבקש נזק בלתי הפיך שלא ניתן יהיה לתקנו אם פסק הדין יבוטל בערעור. נטל ההוכחה מוטל על המבקש, אשר עליו להציג תשתית ראייתית מוצקה המצדיקה שיהוי. במקרה זה, משפחת רוזנברג לא הצליחה לבסס את טענותיה בראיות מספיקות כדי להוכיח נזק פוטנציאלי בלתי הפיך. טיעוניהם המשפטיים, שנדחו בעבר על ידי בית המשפט המחוזי, לא שכנעו את בית המשפט כי יהיה קשה לשקם את מצבם אם הערעור יתקבל. מנגד, שוכרים אחרים הוכיחו נזק פוטנציאלי מעיכוב פסק הדין, כגון סיבוכים בעסקאות נדל"ן בשל הערות אזהרה קיימות. בית המשפט ציין כי שטרות אלה עלולים להרתיע רוכשים למרות שאינם מהווים חסם ממשי לעסקאות, על פי חוק המקרקעין. משכך, העדיף בית המשפט את המשיבים והורה על מחיקת הערות אזהרה ספציפיות תוך מתן אפשרות להערה חדשה המעידה על הערעור התלוי ועומד. החלטה זו דוחה את בקשתה של משפחת רוזנברג לעיכוב ביצוע, אך מאפשרת לנהל משא ומתן על הסכמות בנוגע לחובות לרשויות המס עד להכרעה בערעור. בית המשפט לא ראה סיכוי גבוה להצלחת הערעור, ושלל את הצורך בבחינה מעמיקה של גופו. לא הוזמנו עלויות.