עמ"נ 27333-10-16

תקציר

פסק הדין מבטל את ההחלטה לשלול את מעמד תושבות הקבע של חמישה מערערים בישראל. המעמד נשלל בנימוק שהוא הושג על סמך מידע כוזב, דהיינו שהמערערים התגוררו בקרמיזן משנת 1967. בית המשפט מצא כי אין די בראיות שהציגו המשיבים, שכללו ראיונות עם בעלי עניין וראיות חיצוניות בזמן אמת, כדי לתמוך באופן משכנע בטענה כי המערערים מסרו מידע כוזב. המשיבים לא הסבירו כראוי סתירות בראיות והסתמכו יותר מדי על בעלי עניין. יתר על כן, בעת מתן רישיון ישיבת הקבע במקור, היו המשיבים מודעים לכך שהמערערים אינם מופיעים במרשם האוכלוסין וערכו בדיקה מקיפה, לרבות ביקור בשטח, אשר הייתה אמורה להספיק לביסוס מקום מגוריהם של המערערים. בית המשפט הדגיש כי נטל ההוכחה לא נפל על המערערים וכי החלטת המשיבים לא התבססה על ראיות מנהליות מספיקות. לפיכך, הערעור מתקבל, ההחלטה לשלול את מעמדם של המערערים מתבטלת, והמשיבים נדרשים לכסות את הוצאות המערערים בסך של 10,000 ₪.