סע"ש 24320-08-14

תקציר

התובעת, מנהלת בית ספר, תבעה את הנתבעים – העירייה ובית הספר – על פיטורים שלא כדין, ודרשה לבטל את ההחלטה ולחזור לעבודה, וכן פיצוי השווה ל-24 משכורות מהעירייה. הנתבעים טענו כי התובע פוטר מסיבות לגיטימיות ובמסגרת הזמן הקבועה. בית המשפט מצא כי בית הספר לא הוכיח את טענתו לחוסר תפקוד או התנהגות בלתי הולמת מצד התובע. החלטת העירייה לפטר אותה התבססה על נתונים אובייקטיביים שהצביעו על ירידה בהרשמה לבית הספר ועל דו"ח של בית הספר – הנתבע השני – שפיקח על עבודתה של התובעת. בעוד טענות התובעת בדבר הליך פיטורים לא תקין נגד בית הספר היו תקפות, אלו נגד העירייה לא היו תקפות. בית הדין הבהיר כי התובעת הועסקה כסגנית מנהל והייתה בתקופת מבחן בעת פיטוריה, מה שאומר שניתן לסיים את החוזה שלה ללא הפרעה. גם הליך הפיטורים של העירייה היה לקוי; הם לא זימנו אותה כראוי לשימוע, ומכתבי הפיטורים היו כלליים ומעורפלים. עם זאת, בית הדין החליט שלא להחזיר את ההשבה בשל הזמן שחלף, הקשר עם האיגוד והמורים והפגמים בפיטורים, ובמקום זאת פסק לתובע פיצוי כספי של כארבע משכורות, וכן הוצאות ושכר טרחת עורך דין. בסך הכל חויבה העירייה לשלם 36 אלף שקל פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. עוד נקבע בפסק הדין כי על העירייה לשלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 7,500 שקל.