ת"פ 50124-08-21

תקציר

הנאשם הואשם בשורה של עבירות, בהן שימוש ברכיבי תשלום חיוניים ללא הסכמת הבעלים ותקיפה פשוטה. השופט קבע את אזורי הענישה הראויים לכל אחד ממעשיו של הנאשם, בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירות, בערכים החברתיים שנפגעו ובמדיניות הענישה הרווחת. במקרה העיקרי נקבע העונש ההולם בטווח של מאסר מותנה לתשעה חודשי מאסר שניתן לריצוי כעבודות שירות, ואילו במקרה המצורף נקבע הטווח מאסר מותנה לתשעה חודשים שניתן לריצוי גם כעבודות שירות. לאחר מכן התייחס השופט לשאלת ההרשעה. על פי הפסיקה, יש להרשיע את הנאשם לאחר הוכחת ביצוע העבירה, אלא אם קיימות נסיבות חריגות. למרות שהנאשמת לא הוכיחה קיומו של נזק קונקרטי שעלול להיגרם מהרשעה, השופט מצא כי במקרה זה מוצגות נסיבות חריגות כאלה. השופט שקל את גילה הצעיר של הנאשמת, את הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות, את מאפייניה האישיים, את הודאתה וחרטתה ואת המלצות שירות המבחן, והחליט כי הימנעות מהרשעה לא תפגע באינטרס הציבורי. עם זאת, כדי לשקף את חומרת מעשיו של הנאשם, הגדיל השופט את היקף שעות השירות בקהילה מהמלצת שירות המבחן. בסופו של דבר הורה השופט לבטל את ההרשעה וגזר על הנאשם שורה של עונשים, בהם 350 שעות עבודות שירות, צו מבחן לשנה והתחייבות כספית בסך 5,000 שקל שלא לבצע עבירה חוזרת. הנאשם היה פטור גם מתשלום אגרת הסנגוריה הציבורית.