בר"ש 8785/14

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של הליך משמעתי נגד עובד מדינה שעבד בשגרירות ישראל בפרו. המשיב הורשע בחמישה אישומים הנוגעים לדיווח כוזב, לרבות הגשת דוחות נוכחות כוזבים לעובד הכפוף לו, וכן קבלות פיקטיביות בגין נסיעות, והפרת האיסור על צבירת מיילים של הנוסע המתמיד. היא זוכתה מאשמה אחת הקשורה למסמכים מזויפים. בית הדין המשמעתי הרשיע את המשיבה וגזר עליה בין היתר מספר עונשים, בהם נזיפה חמורה, פיטורים מיידיים ופסילה מעבודה בשירות המדינה עד גיל חמישים. המשיב ערער על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר נדחה. לאחר מכן הגיש המשיב בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בקשת רשות הערעור נדחתה. השופט קבע כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מנומק כראוי וממוקד בסוגיות החשובות ביותר. השופט ציין כי בית המשפט המחוזי ניתח ביסודיות את חומר הראיות ואת עדויות העדים, ואימץ את גישתו של בית הדין המשמעתי ואת הממצאים העובדתיים, שאינם מהווים עילה מספקת להתערבות, במיוחד בשלב רשות הערעור. באשר לגזר הדין, הסכימה השופטת כי הפיטורים ועונשים נוספים ראויים בהתחשב בחומרת מעשיו של המשיב, שכללו דיווח כוזב ושימוש לרעה בכספי ציבור. השופטת הדגישה כי מעמדה ואחריותה של המשיבה בתוך השגרירות החריפו את עבירותיה וראויות לתגובה מחמירה, במיוחד בהתחשב באי קבלת האחריות ובפגיעה בתדמיתו של שירות המדינה הישראלי. לבסוף, השופט הכיר בחוסר הכדאיות של העסקה משותפת של קרובי משפחה במצבים כאלה וקרא לקבוע קווים מנחים לטיפול בניגודי עניינים במקרים כאלה.