עב"ל 62739-02-19

תקציר

במקרה דנן, הערעור נדחה לאחר בחינה מעמיקה של כל ההיבטים המהותיים, לרבות הגשת הצדדים בכתב ובעל פה, חוות דעת מומחים וניתוח מקיף של חומר הראיות. בתחילה טענו המערערים כי התעלמו מהתיעוד הרפואי, ובפרט מכאבי גב לפני התאונה, בהערכת טענותיהם, דבר המצביע על כך שטעות זו הייתה מכרעת למקרה. עם זאת, בית המשפט מצא כי גם אם פיקוח זה היה תקף, הוא לא היה משנה את התוצאה מכמה סיבות. בית המשפט הצביע על אי בהירות בפרשנות הרשומות הרפואיות, אשר טופלו כראוי על ידי המומחים במענה לשאלות המשך. שני המומחים הבהירו כי תיעוד מתחילת מאי 2015 בנוגע לכאבי גב לא השפיע על מסקנותיהם לגבי מצבו של המערער, שכן הערכותיהם נתמכו בראיות נוספות שאינן תלויות ברשומה זו. זאת ועוד, הגיעו המומחים למסקנה כי כל החמרה במצבו של המערער לא נבעה מהתאונה אלא נבעה ממחלה ניוונית קיימת. המערער טען גם להכרה ב"החמרה" עקב התאונה, אך תובנות המומחה לא תמכו בקשר סיבתי משמעותי דיו כדי להשפיע על תוצאת התיק. ספקולציות נוספות בדבר "החמרה מוסחת" נדחו משום שלא הייתה בהן הוודאות הדרושה לביסוס קשר סיבתי ישיר. יתר על כן, הסתמכותה של המערערת על הוראות רגולטוריות ותיעוד היסטורי לא הוכיחה באופן משכנע נכות כלשהי לאחר תאונה שלא הייתה קיימת קודם לכן, בהתחשב בהיסטוריה הרפואית המשמעותית של המערערת בבעיות גב. בית המשפט שב והדגיש את חשיבות ההיענות לחוות דעת מומחה אובייקטיביות ולא מצא נסיבות חריגות לסטות מהן, ובסופו של דבר פסק נגד המערערת ודחה את הערעור מבלי להטיל הוצאות. פסק הדין ניתן ללא נוכחות הצדדים ונחתם על ידי הפאנל, כולל הנשיאה ורדה וירט-בירץ' ועמיתיה.