עב"ל 215/05

תקציר

בית הדין אישר את פסק דינו של בית הדין האזורי, ולא מצא עילה משפטית להתערבות, ובכך דחה את הערעור על סמך תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"א-1991. בהתייחסו לנפגעי עבודה, התווה בית הדין את ההבדלים בין מחלות מקצוע, תאונות עבודה ומיקרוטראומה, והדגיש כי עניינו של המערער אינו עומד בקריטריונים לפגיעה מיקרוטראומטית. בית המשפט התייחס לפסיקה קודמת (עב"ם 1012/00) המגדירה מיקרוטראומה כפציעות קטנות ובלתי הפיכות המצטברות וגורמות נזק משמעותי. טענת המערערת להכרה ביתר לחץ דם כפגיעה בעבודה בשל היעדר סיבות קליניות חלופיות והיעדר מחקרים רפואיים תומכים נחשבה פגומה. בית הדין דחה את הטענה כי ליקוי רפואי הופך ל"פגיעה בעבודה" רק מהיעדר מחקרים הקושרים אותו לתנאי עבודה ספציפיים, והדגיש את הצורך בהוכחת קשר סיבתי. פרופ' סידי, המומחה הממונה, לא מצא קשר סיבתי בין תנאי העבודה של המערער לבין יתר לחץ הדם שלו. בית המשפט קיבל חוות דעת מומחה זו כסבירה, יסודית ועולה בקנה אחד עם אמות מידה משפטיות, וקבע כי מומחה צריך רק לספק חוות דעת ברורה המבוססת על ידע רפואי ושיקול דעת. בית הדין ציין כי לחץ דם לבדו אינו נחשב ל"תאונת עבודה" או "מחלה מקצועית", אלא אם כן הוא קשור לאירועים ספציפיים במקום העבודה או למחלות מקצוע מוכרות. בהדגישו את היעדר העילות לערעור, דחה בית המשפט אותו מבלי לפסוק הוצאות והחליט להעביר החלטה זו לצדדים המעורבים.