ע"א 200/09

תקציר

הערעור מתייחס לשתי שאלות משפטיות עיקריות הנוגעות לסכסוך מכר מקרקעין, כאשר הרוכשים (המערערים) תבעו את המוכרים (המשיב) בגין הפרת חובת תום לב בשל סדקים לא ידועים בדירה. בית משפט קמא מצא כי שני הצדדים לא היו מודעים להיקפם של הסדקים, וסיווג אותם כפגם נסתר על פי הסכם המכר, אשר הטיל את הנטל על המוכרים. עם זאת, בית המשפט גם ייחס לרוכשים את האשמה והטיל עליהם 50% מהאחריות, שכן הם הבחינו בסדקים אך המשיכו ברכישה ללא חקירה נוספת. הרוכשים ערערו וטענו כי אחריות המוכרים צריכה להיות מוחלטת ואין להחיל אשם תורם. ערכאת הערעור נענתה חלקית, וקיבלה את הערעור להפחתת אשמתם של הרוכשים ל-25%. בית המשפט נימק החלטה זו בכך שכוונת הצדדים בהסכם המכר והעובדה שלרוכשים, בניגוד למוכרים, הייתה חשיפה מוגבלת לדירה. בנוסף, טענת הרוכשים כי ייתכן שהיו מנהלים משא ומתן על המחיר או נמנעים מהרכישה אילו ידעו על הפגם הנסתר, הייתה מוצדקת. פסק הדין התייחס גם לטענת עוגמת הנפש ודחה את הערעור מאחר שהטענות חרגו מדיוני הערכאה הנמוכה יותר. השופטים קבעו כי די בפסיקת הפיצויים של הרוכשים, ושללו פיצוי נוסף בגין עוגמת נפש. לבסוף, חויב המשיב לשלם למערערים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 4,000 ₪, בצירוף מע"מ וריבית סטטוטוריים מיום מתן פסק הדין.