ת"א 7659-06-11

תקציר

התובעת, י.ח. דמרי בניה ופיתוח בע"מ, חברה קבלנית שבנתה יחידות דיור ברצועת עזה, תבעה פיצויים מהנתבעת, מדינת ישראל, בגין דירות שלא נמכרו לאחר ההתנתקות מרצועת עזה. התובעת טענה כי הפיצוי שהתקבל מכוח חוק ביצוע ההתנתקות (כ-7 מיליון ₪) אינו מספיק, ותבעה פיצוי נוסף לפי הדין הכללי מכמה טעמים, בהם עוולה חוקתית, הפרת חוזה, דיני הפקעות ודיני נזיקין. בית המשפט מצא כי התובעת כבר קיבלה פיצוי הולם והוגן בגין נזקיה במסגרת ההליכים שהתנהלו לפי חוק ההתנתקות. צוין כי החוק קבע מנגנון פיצוי מקיף, לרבות ועדה מיוחדת לטיפול במקרים חריגים, והתובע מיצה סעד זה וקיבל פיצוי משמעותי נוסף מעבר למה שניתן בתחילה. יתר על כן, בית המשפט קבע כי התובע לא הצליח לבסס עילת תביעה כלשהי על פי הדין הכללי. באשר לטענת הנזיקין החוקתית הדגיש בית המשפט כי בית המשפט העליון קבע כי חוק ההתנתקות נותן מענה הולם וראוי לפגיעה הממונית בזכויות המפונים, והכיר בעילת תביעה עצמאית רק במקרים חריגים. המקרה הנוכחי לא נחשב לחריג, שכן התובע קיבל פיצוי סביר. בית המשפט דחה את טענות התובעת לפי דיני החוזים, וקבע כי הנתבעת לא הפרה חוזים כלשהם עם התובעת. הובהר כי ביטול חוזי הפיתוח נבע ממעשה חקיקה ולא מהפרה כלשהי של הנתבעת. גם טענת חוק ההפקעות נדחתה, שכן בית המשפט קבע כי המקרה הנוכחי אינו עוסק בתרחיש הפקעה טיפוסי בו מקרקעין נלקחים לצורכי ציבור. בנוסף, נמצא כי הפיצויים שקיבל התובע מספיקים, גם לפי דיני ההפקעות. בכל הנוגע לדיני הנזיקין, בית המשפט לא מצא כל רשלנות או הפרת חובה חקוקה על ידי הנתבע. גם תביעת הנתבעת לקיזוז בשל השימוש הנטען של התובעת ברצפות וביסודות קיימים נדחתה, שכן הנתבעת לא הביאה ראיות מספקות לשימוש כזה. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את תביעת התובע לפיצוי נוסף, והורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.