ת"א 57980-08-21

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד הנתבעים, יורשיו של עלי, לרישום מקרקעין בבעלות עלי, ואשר התובע טוען כי יש להם זכויות עליהם על סמך הסכם רכישה מיום 28.12.90. הנתבעים מכחישים את אמיתות ההסכם וטוענים כי הוא מזויף. עוד הם טוענים, כי גם אם ההסכם אמיתי, הרי שתביעת התובע חסומה על פי דין, וממילא התביעה פסולה מחמת שיהוי. בית המשפט בחן את נסיבות המקרה ומצא כי התובע עמד בנטל הראשוני להוכיח את אמיתות ההסכם והעביר את נטל ההוכחה לנתבעים. עם זאת, הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת טענתם לזיוף, וראיותיהם לא היו משכנעות. בית המשפט דחה גם את טענות הנתבעים להתיישנות ושיהוי. באשר לאי הצגת ההסכם המקורי על ידי התובעת, מצא בית המשפט כי הדבר אינו מכריע, שכן הסברו של התובע להיעדרו היה אמין, וראיות נוספות תמכו באמיתות המסמך. כמו כן, בית המשפט מצא כי התובעת שילמה את התמורה בגין הקרקע כאמור בהסכם. למרות שעסקת הנדל"ן מעולם לא דווחה לרשויות המס, בית המשפט ראה בכך אי חוקיות אגבית שאינה שוללת את תוקפו של ההסכם. גם אי פירוט תשלומי המס בהסכם על ידי הצדדים לא היווה גורם מכריע וניתן היה לקבוע אותו על פי הדין והפרקטיקה הקיימים. לסיכום, קיבל בית המשפט את טענת התובע וקבע כי הוא זכאי להירשם כבעלים של הקרקע. התובע חויב לדווח על עסקת הנדל"ן לרשויות המס בתוך 21 יום ולהמציא את המסמכים הדרושים לרישום, אשר יותנה בעמידה במס. הנתבעים חויבו לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 15,000 ₪, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.