רע"א 1395/12

תקציר

בפסק הדין שניתן דן בית המשפט בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לדחות בקשה לגילוי מסמכים שהגישה שחף ליווי פיננסי בע"מ נגד בא כוחה לשעבר. בקשה זו הייתה חלק מסכסוך משפטי רחב יותר שכלל טענות לניהול פיננסי כושל וכספים לא מוסברים בעשור האחרון. המבקש ביקש את סמכותו של בית המשפט על פי תקנות סדר הדין האזרחי לחייב את המשיב לגלות רישומים חשבונאיים מקיפים, דפי חשבון נאמנות, חשבוניות ומסמכים הדרושים לתביעות חוב נגד חייבים מסוימים. בית המשפט המחוזי דחה תחילה את הבקשה, בנימוק של שיהוי בהגשה ואופייה הגורף של הדרישה, וציין כי היא חופפת לסעד העיקרי המבוקש בתביעה החשבונאית. בערעור טען העותר כי שגה בית משפט קמא בהערכת המצב, שכן אין להגביל את גילוי המסמכים בקדם משפט בעיתוי פרוצדורלי, וכי בקשתם שונה מהסעד העיקרי של מינוי רואה חשבון חוקר. ערכאת הערעור התמקדה בשאלה האם ההחלטה כשירה לערעור מכוח צו משנת 2009 שהגביל ערעורים על החלטות ביניים פרוצדורליות, אלא אם כן מדובר בחריגים ספציפיים כמו עיון במסמכים או חיסיון. בית המשפט הגיע למסקנה כי הבקשה מהווה גילוי מסמך כללי ולא בקשה ספציפית, כלומר היא אינה נופלת בגדר החריגים המאפשרים ערעור על פי הצו. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, תוך הדגשה כי הוראות פרוצדורליות נשפטות על פי מהות ולא על פי סיווג טכני – ההחלטה אינה מצדיקה עיון חוזר בערעור שכן היא אינה עומדת באמות מידה חריגות, וטיעוני המבקש לא הוכיחו טעות פרוצדורלית מהותית.