ע"א 1479-05-11

תקציר

הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת, שדחה את תביעת המערערת לנזקים נפשיים בעקבות תאונה שבה נהרג בנה, לא צלח. התביעה הראשונית נדחתה בשל אי עמידתו של המערער בדרישות שהותוו בפסק דין אלסוחא, המתיר פיצוי לנפגעים משניים בנסיבות מסוימות. בעוד שהתקיימו שלושת התנאים הראשונים – זהותה של המערערת כאמו של הנפגע, נוכחותה הישירה בתאונה וקרבה זמנית ומרחבית – קבע בית המשפט כי התנאי הרביעי, עוצמת הנזק, אינו מתקיים. נכותו של המערער הוערכה בשיעור של 15%, אשר על פי פסקי דין קודמים אינו מהווה נזק חמור. בית משפט קמא מצא את עדותה בלתי משכנעת ואפיין אותה כניסיון להגזים בהשפעת התאונה. זאת ועוד, יכולתה של המערערת לתפקד, לחזור לעבודה ולהתמודד עם האובדן העידה על כך שמצבה הנפשי לא עמד ברף הפיצוי. ערכאת הערעור הסכימה עם הערכת הערכאה הנמוכה יותר והדגישה כי אחוזי הנכות אינם הקובעים היחידים, אלא נדרשת הערכה מקיפה של תפקודו של המערער ושל נזקיו הנפשיים. נוכח הימנעותו של המערער מלהביא ראיות משכנעות וממצאיו של בית משפט קמא, דחתה ערכאת הערעור את התביעה. עם זאת, בהתחשב בהתנהלות המשיבים, המערערת הייתה פטורה מתשלום הוצאותיהם.