ע"פ 2478/12

תקציר

במקרה דנן, בחנה ערכאת הערעור את נימוקי הערעור ביחס לממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי בית משפט קמא. הרשעותיהם של המערערים התבססו בעיקר על עדויותיהם של עדים מפלילים. בית המשפט שב והדגיש כי סתירות בעדויות וקיומה של דעת מיעוט אינן פוגעות בהכרח במהימנות הראיות. שיטתו של בית משפט קמא לנפות את דברי העדים כדי לחלץ את גרעין האמת נמצאה ראויה, חרף חוסר העקביות בעדויות בשל מעורבותם של העדים בעבירות. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענה כי החקירות "זוהמו" על ידי מודיעים וקבע כי השימוש במודיעים להוצאת מידע הוא טכניקה לגיטימית. זאת ועוד, נדחתה טענת המערערים כי הפללת עדים האשמת שווא אותם כדי להגן על בני משפחתם. בית המשפט הדגיש את קיומן של ראיות מאששות, כגון מניע וראיות נסיבתיות, לתמיכה בעדויות המפלילות. היא התייחסה גם לשלילת אליבי ולהשלכות של הליכי חקירה. בסופו של דבר, אישר בית המשפט את הרשעתו של המערער מס' 1 ברצח בכוונה תחילה, תוך שימת דגש על הראיות הנסיבתיות ועל הכוונה. עם זאת, בית המשפט קיבל את ערעורו של המערער מס' 2, והפחית את ההרשעה מרצח בכוונה תחילה להריגה, וכתוצאה מכך העונש הקל יותר של 12 שנות מאסר בהשוואה לפסיקה הראשונית. החלטה זו ממחישה את האתגרים והמורכבות של ערעורים, במיוחד בכל הנוגע למהימנות, החלת דיני ראיות ופרשנות סתירות עדות.