תא"ק 13697/07

תקציר

מדובר בפסק דין בתיק בין המוסד לביטוח לאומי (התובע, המכונה גם המל"ל) לבין מספר חברות ביטוח (הנתבעות). המל"ל מבקש שיפוי מהנתבעים בהתאם להסכם ביניהם, הנוגע לתשלומים ששילם המל"ל לאדם שנפגע בתאונת דרכים. הנתבעים ביטחו את הרכב המעורב בתאונה בעת התרחשותה. על פי ההסכם, על חברות הביטוח לפצות את המל"ל בגין תשלומים ששולמו לנפגעי תאונות דרכים, אם הן חייבות לפצות את הנפגעים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. המל"ל טוען כי הנתבעים אחראים להחזרם בגין תשלומים ששולמו לנפגע הנ"ל, ואילו הנתבעים טוענים כי הסכום הנתבע מופרז. הנפגע נפצע בתאונה וקיבל תשלומים מענף נכות עבודה במל"ל ומענף נכות כללית. ענף נכות מעבודה קבע תחילה כי נכות הנפגע היא 40%, ובהמשך תוקן ל-41%. בתוך כך, נקבע בגזרת הנכות הכללית כי הנכות של הנפגע גבוהה בהרבה, 72%, ולאחר מכן 100%. על בית המשפט לקבוע מהו הסכום שעל הנתבעים לפצות את המל"ל, בהתחשב באחוזי הנכות השונים שנקבעו בין שני המגזרים, ובתנאי ההסכם. בפסק הדין נקבע כי קביעותיהם של מומחי המל"ל בתחום הנכות הכללית גוברות על מומחים שמונו על ידי בית המשפט בתביעת נפגע, כל עוד הן מבססות קשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה. אותו עיקרון צריך לחול גם על קביעות המתקבלות בין מגזרי המל"ל השונים, כדי לקיים את כוונת ההסכם לייעול התביעות ולהתייעלות. לפיכך, בית המשפט קובע כי יש לבחון את קביעותיהם של מומחים בתחום שבאמצעותו מקבל הנפגע תשלומים; אם ימצאו קשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה, אזי הפיצוי יתבסס על החלטות אלה. במקרה זה, מלבד נכות עקב ורידים ברגליים שאינה קשורה לתאונה, יש לאמץ את קביעות ענף הנכות הכללית. על הנתבעים לפצות את המל"ל בגין סכומים ששולמו לנפגע, המחושבים בהתאם לליקויים המשוקללים שנקבעו בכל ענף, וכוללים ריבית חוזית כפי שנקבעה בהסכם. על הנתבעים לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין נוסף למל"ל, כמפורט בפסק הדין.