ת"א 26553-09-13

תקציר

הנתבעת הפרה את תנאי הסכם השכירות בכך שלא מסרה את החזקה בנכס המושכר לתובעים בתוך פרק הזמן המוסכם, ושלחה מכתב ביטול. על פי תנאי ההסכם, הנתבעת הייתה אמורה להשלים את הבנייה ולמסור את החזקה בנכס לתובעים בתוך 18 חודשים מקבלת היתר הבנייה, עם עיכוב אפשרי של עד 3 חודשים. התובעים היו זכאים לקבל פיצוי בגין האיחור, ובמקרה של איחור מעבר ל-12 חודשים, לכל אחד מהצדדים הייתה זכות להודיע על ביטול ההסכם. הנתבעת טענה כי הביטול היה מוצדק בשל הפרה יסודית של ההסכם על ידי התובעים, אולם בית המשפט קבע אחרת. עוד קבע בית המשפט כי התובעים לא פעלו באופן סביר להפחתת הנזקים שנבעו מהפרתו של הנתבע, בפרט בארבע השנים שלאחר ביטול ההסכם. לפיכך, התובעים היו זכאים לפיצוי בגין אי תשלום דמי שכירות עבור השנה הראשונה בלבד, שהסתכמו בשמונה חודשים על פי ההסכם. דמי השכירות החודשיים עמדו על 63,000 ₪ בתוספת מע"מ, והנתבעת הייתה אחראית גם לתשלום הוצאות החשמל של התובעים בסך 2800 ₪. בקשת התובעים לסעד פיצול נדחתה, ונדחתה גם תביעתה שכנגד של הנתבעת להסתמכות ולפיצויים צפויים. בהתחשב בנסיבות המקרה, חויבה הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 40,000 ₪.