ע"א 160/62

תקציר

עניינה של התביעה במחלוקת בין עובדיה לוי ומערערים אחרים, לבין עיריית תל אביב-יפו, בנוגע לזכותם של המערערים להמשיך ולהתגורר במבנים בהם הוצבו במהלך מלחמת העצמאות בשנת 1948. המערערים היו במקור תושבי פרברי הספר תל אביב ויפו, אך נאלצו לעזוב במהלך המלחמה. הם הועברו למבנים ריקים בכפר הנטוש ג'מוסין, בהנחיית מחלקת הפיקוח וההגנה העירונית. העירייה, כמשיבה, טענה כי המערערים מסיגי גבול במבנים וסירבה לפנות את המקום. המערערים טענו כי הם מורשים להתגורר במקום. הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי בערעור מצאו כי המערערים היו מורשים לשהות בנכס. הסוגיה שעמדה בפני בית המשפט העליון הייתה האם יש לדחות את תביעת המשיב בגין אי מתן הודעה על ביטול ההרשאה, ואם כן, האם המערערים זכאים לפיצוי כלשהו. בית המשפט פסק לטובת המערערים. בית המשפט קבע, כי טענת המשיב כי המערערים מסיגי גבול אינה עילת התביעה הראויה, ויש להתבסס עליה על ביטול ההרשאה. בנוסף, קבע בית המשפט כי מהאישור משתמע תנאי לפיו תינתן למערערים הודעה סבירה למציאת דיור חלופי. מאחר שהמשיבה לא מסרה הודעה כאמור, התביעה לסילוק על הסף הייתה מוקדמת מדי. לבסוף, קבע בית המשפט כי בהיעדר הסכם מפורש או מכללא, המערערים אינם זכאים לכל פיצוי בגין ביטול ההרשאה וסילוקם מהנכס. הערעור התקבל, החלטת בית המשפט המחוזי נדחתה ותביעת המשיב נדחתה. כמו כן חויב המשיב לשלם למערערים את הוצאות המערערים בכל הרמות.