בש"פ 5083/92

תקציר

המדינה ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה לשחרר את המשיב, המואשם בהחזקה והפצה של סמים שלא כדין, בבקשה להאריך את מעצרו. הערעור התבסס על שתי מערכות טענות: רכישת סמים להפצה על ידי המשיב ומכירת סמים. בית המשפט מצא ראיות מספיקות, לרבות עדותה של כרמית אלוש ושיחות טלפון שיורטו כדי לתמוך בטענה כי המשיב רכש סמים בכמויות מסחריות, דבר הסותר את טענתו לשימוש עצמי. באשר לאישום המכירה, מצא בית המשפט כי זיהויו של סמיר עטיה את המשיב כמוכר היה אמין, למרות סתירה ראשונית בשמות, והיווה די ראיות כדי להצדיק את הארכת מעצרו. השופט מתח ביקורת על החלטת בית המשפט קמא להטיל מעצר בית, וקבע כי אין לבצע סחר בסמים, המסכן חיי אדם, מנוחות הבית. משכך, פסק בית המשפט לטובת המדינה, והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים, מתוך סברו כי זהו האמצעי המתאים להבטחת שלום הציבור וטוהר המידות של המשפט.