בד"מ 57/07

תקציר

הכרעת הדין מוצאת את הנאשם, עורך דין במקצועו, אשם בהפרת חובת הנאמנות והמסירות שלו ללקוחו. בתביעה נגדו נטען כי בספטמבר 2003 קיבל ממרשו 1,100 שקל לתשלום אגרת בית משפט, אך הוא לא שילם את האגרה ולא יזם את התביעה, ושיקר למרשו שוב ושוב בנושא. הנתבע הודה כי קיבל את הכסף והחזיר אותו רק בינואר 2005, בטענה כי הדבר נבע מטעות. עם זאת, השופט קובע כי תירוציו של הנאשם אינם תקפים, ומעשיו מהווים דפוס של זלזול כלפי מרשו ומקצוע עריכת הדין. השופט מתייחס גם למשמעות בחירתו של הנאשם למסור הודעה, בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין, המאפשרת לו להימנע מחקירה. השופט מציין כי בחירה זו מפחיתה את משקלה הראייתי של אמרתו בהשוואה לעדות, אך עדיין שוקלת אותה לצד ראיות קבילות אחרות. השופט מקבל את ראיות המתלונן ומציין כי חקירתו הנגדית של הנאשם את העדים לא שינתה את גרסאותיהם, וטענותיו שלו לא נבדקו ולא נתמכו במסמכים. זאת ועוד, השופט דוחה את טענות הנאשם בדבר מניעי המתלונן ועורך דינו, שכן הן לא הועלו בחקירה הנגדית. בסופו של דבר, הימנעותו של הנאשם מלהעיד מחזקת את הראיות נגדו. הנאשם הורשע בהפרת חובת הנאמנות והמסירות למרשו ונידון ל-12 חודשי השעיה מעיסוק בעריכת דין, כאשר חודשיים ריצוי בפועל והשאר מאסר על תנאי. כמו כן הוא נדרש לשלם את הוצאות לשכת עורכי הדין.