תו"ב 43981-11-20

תקציר

הנאשם הורשע בביצוע עבירה פלילית הקשורה לשימוש בלתי מורשה ברכושם למגורים. הם עמדו בפני בקשה להרשעה, שבית המשפט דחה אותה, שכן הנאשם לא הציג נזק מהותי שייגרם מההרשעה. הנכס, ששטחו 18 מ"ר, שימש למגורים במשך תקופה ארוכה ועדיין משמש ככזה. בית המשפט מצא כי אין זה סביר שהנתבע לא קיבל דמי שכירות כלשהם בתקופה זו, והנתבע לא הצליח לזהות את האדם המתגורר שם. מאחר שהתובע לא הביא ראיות לרווחים כספיים כלשהם שנבעו מהשימוש הבלתי מורשה, בית המשפט לא יכול היה לקבוע את משך הזמן המדויק או את סכום דמי השכירות. העבירה פגעה בערכים חברתיים בכך שהפרה את הוראות הממשלה ואת מערכת התכנון. במקרים קודמים בנסיבות דומות הוטלו קנסות שנעו בין 4,000 ל-25,000 ש"ח, לצד התחייבויות כספיות אחרות וצווים להפסקת השימוש הבלתי מורשה. בית המשפט קבע כי טווח הענישה במקרה זה נע בין 10,000 ל-25,000 ש"ח, בהתחשב בעצימות המתונה של העבירה ובהיעדר הרשעות קודמות. בסופו של דבר נגזר על הנאשם קנס של 12,000 ₪, שישולם בתשלומים חודשיים, עם התחייבות כספית של 25,000 ₪ שתתפרס על פני שנתיים. בנוסף, הוציא בית המשפט צו להפסקת השימוש הבלתי מורשה וצו התאמה להיתר, שניהם בתוקף במועדים קצובים. פסק הדין ניתן בנוכחות שני הצדדים ביום 23.3.2022.