ע"א 410/64

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון דחה ערעור על סכסוך בין שוכר, ירחמיאל הררי, לבין בעל דירה, דיאמונד בע"מ, על פינוי הראשון מחנות ששכר. בית המשפט אישר את החלטת בית המשפט המחוזי שלא לבטל פסק בורר שחייב את הררי לפנות את המקום בתוך שנה מיום חתימת החוזה. על פי פסק הדין, הבורר היה מוסמך לדון בתיק ולתת פסק דין, למרות טענות השוכר להיפך. הבורר התקבל ככשיר לכהן בתפקידו, אף שהיו לו קשרים קודמים עם המשיב, שכן המערערת הייתה מודעת לכך בעת חתימת החוזה. יתר על כן, בית המשפט קבע כי מעמדו של השוכר לא השתנה מבלתי מוגן למוגן במהלך תקופת השכירות, ולכן היה מוצדק לבורר להורות על הפינוי. פסק הדין התייחס גם לסמכותו של בורר לפסוק בעניינים הקשורים לחוזה השכירות ולסופיות פסק הבורר, והדגיש כי הוא מחייב ולא ניתן לערער עליו בבית המשפט בשל חלקיות או חוסר השלמה אם השוכר לא הגיש תביעות כלשהן בפני הבורר. במקרה זה, פסק הבורר איפשר אפשרות לפיצוי חלקי בגין השקעותיו של השוכר, דבר שבית המשפט ראה בו טובה לשוכר, שכן הוא לא הגיש כל תביעה. לבסוף, אישר בית המשפט כי לפסק הבורר משקל זהה לפסק דין של בית משפט וניתן לאכוף אותו בהתאם.