עמש"מ 35551/10

תקציר

ערעור הוגש על פסק דינו של בית הדין למשמעת לעובדי מדינה בחיפה, שמצא עובד מדינה ממס הכנסה אשם בהפרת המשמעת בשירות המדינה. המערער, העובד בשירות המדינה משנת 1964, הואשם בשני סעיפים: הראשון, בעיטה בישבנה של עמיתה לעבודה סמוך למעלית המשרד, והשני, תקיפת סגן מנהל המחלקה שלו, מר ברוך סייג, בכך שתפס בגרונו וצבט אותו בבטנו תוך שהוא מקלל אותו במהלך קבלת פנים. המערער הודה באשמה ומכלול הראיות הוצג בפני בית הדין. בית המשפט דחה את טענת ההגנה של המערער כי ההליך לא היה צודק, וקבע כי האישומים הוכחו מעבר לספק סביר, על סמך עדויות המתלוננים ועדים אחרים, תוך שהוא מבטל את גרסת המערער לאירועים כבלתי אמינה. עוד קבע בית המשפט כי דוקטרינת ההגנה מפני צדק אינה חלה במקרה זה. המשיב, המייצג את שירות המדינה, טען כי פסק הדין התבסס על ראיות מוצקות ואין מקום שערכאת הערעור תתערב. המערער, שעמד בפני נזיפה חמורה, הפקעת שכר והורדה בדרגה, ערער על גזר הדין בטענה כי בית הדין לא התחשב בעברו הנקי ובנסיבותיו האישיות, אך בית המשפט מצא כי העונש מידתי ומאוזן היטב, ודחה את הערעור.